למה לא עכשיו?

שלומי סרנגה מפליא לסלסל בקולו בפזמון בשיר המשותף עם ההרכב "טונה": למה לא עכשיו? למה לא עכשיו?

השאלה הזו, למה לא עכשיו להיות מאושר? תלויה לאורך השיר כשאלה רטורית.

"טונה" מיטיבים לפרט בשיר את כל הדברים שהיינו רוצים "להעיף" מהחיים שלנו (למשל המינוס בבנק) ואת הדברים שהיינו רוצים לנכס לנו (עבודה, משפחה). בקליניקה אני פוגשת מטופלים שמרגישים שאם רק ייפטרו מהחרדות ומהדכאון, או לחלופין ימלאו איזשהם חסכים או חסרים בחייהם, אז יגיעו למנוחה ולנחלה. יהיה להם שקט פנימי, ונשמה שהיא בית בטוח שאפשר לחזור אליו, להתכרבל ולהתנחם. הפסיכואנליטיקאית מלאני קליין, התייחסה בתיאוריה שלה למנגנון ההשלכה, שבו הפרט מבקש להשליך מתוכו חומרים רעים, מרעילים, כמו דכאון, חרדות, אשמה, ולצדו השאיפה של הפרט להתמלא בטוב שיש לסביבה להציע לו, ובהזנה אימהית מספקת.

ובמילים של "טונה":

"אחת מחכה לדוור
אחד לתוספת שכר
ואני מחכה שהשחר יכה
ודברים יסתדרו כבר לבד…

אחרי המבחן, בסוף הסמסטר
אחרי התיכון, הגיוס, הסילבסטר
אחרי הטיול, בסוף המבול
אחרי שיגיעו תשובות מהטסטר
נצא מהמינוס, נחצה את הנילוס
קודם אמצא לי דירה במרכז
אחרי שאוריד במשקל, הדו״ח יבוטל
אמצא עבודה ואז
אחרי שנקים משפחה תגיע ברכה
אחרי שנחתן ת׳ילדים
אחרי שיבנו פה רכבת קלה
ויהיה לי נדלן במרכז מאדים"

כאילו כאשר יקרו התכניות האלה, אז יהיו חיים. נהיה מאושרים. וכשאני כותבת את זה עולה בראשי קולה הצרוד והישר של ענבל פרלמוטר שקובע: "אבל זה לא ככה".

סרנגה ו"טונה" יודעים את זה. הם מצביעים על האבסורד הקיים במצב ההמתנה, שכביכול לא קורה בו דבר, חוץ מהדבר הפעוט שנקרא זמן, והוא ממשיך בשלו:

"וכולם מחכים מחכים
ורק הזמן לא מחכה לאף אחד"

אמרו את זה קודם, לפניהם, למשל ג'ון לנון באמרה המפורסמת שלו, שהחיים זה מה שקורה בזמן שאתה עסוק בלתכנן תכניות אחרות.

הזמן הוא מטבע דומה לכל המטבעות בכך שיש לו שני צדדים: באחד, אנחנו רודפים אחרי הזמן, רצים ממשימה למשימה, ממטרה למטרה, מחלום לחלום. אחד ממומש, וזה יופי, ומשמח אבל אז נפער החור בבטן שמבקש "עוד!" "יותר!" "אחר!". זה יכול להיות כסף, התנסויות מיניות, הרפתקאות, מסעות בעולם, לימודים, קידום בעבודה. כל אחד ואחת ומה שעושה לו/ה את זה. לפעמים נדמה שבמרדף אחרי הזמן ואחרי המטרות והתכניות, הזמן זולג לנו יותר מהר מבין האצבעות. אנו מוצאים עצמנו עבדים למרוץ, וכמו במבוך או מלכודת עכברים מתרוצצים אחרי הזנב של עצמנו שממשיך לברוח ולברוח…

מצדו השני של מטבע הזמן אנחנו נאחזים בכח במחוגים, מפנטזים על מה היה אילו הזמן היה נסוג לאחור והיתה ניתנת לנו הזדמנות שנייה לפעול אחרת ממה שעשינו. מדמיינים את גווינית' פאלטרו מ"דלתות מסתובבות" ומנתחים החלטות מהעבר. לפעמים אנו עסוקים בלהתרפק על העבר, לשקוע לתוך נוסטלגיה שמחממת מבפנים כמו פוך ושוקו חם. בצד הזה של המטבע קיים גם הנסיון, שללא ספק מטופח בשקדנות על ידי מסרים חברתיים ופרסומיים, לעצור את הזמן ולהשאר צעירים וצעירות לנצח. איך? בקלות (ובכסף): מנתחים, מותחים, משתילים, מיישרים קמטים, צובעים ונוטלים ויטמינים. אם הזמן כבר עובר, אז לפחות שינהג בנו בהתחשבות ולא יותיר סימנים. בדרך להלבנת שיניים, בלי ממש לשים לב, מלבינים את האמת הכואבת, שלא באמת ניתן לעצור את הזמן.

ומה קורה עכשיו?

כאן?

ברגע הספציפי הזה?

הנה התשובה של יהונתן גפן, בשיר "לוקח ת'זמן", שמחבק לתוכו את הזמן, נהנה מהרגע ומוכן להשתהות:

"אני יושב בשקט על ספסל לא ציבורי
ולא שואל את אף אחד מתי תורי.
נשען על הירח ומביט
איך העולם מסתובב כמו תקליט.
יש טיפוסים שמתייחסים אל החיים
כמו אל טיול מאורגן,
אבל אני לא נוסע,
אני לוקח ת'זמן".

אין לנו שליטה על העבר, וגם לא על העתיד. מעבר לכך, מחשבות מרובות על העבר עשויות להגביר תחושות של דכאון, ומחשבות מרובות על העתיד הרבה פעמים כרוכות בדאגות ומגבירות חרדה. גם על מה שעכשיו לא תמיד יש לנו שליטה, אבל בכל זאת קצת יותר. אנחנו יכולים לבחור איך להיות ברגע הנוכחי, איך להתבונן על מה שעכשיו. אנחנו יכולות לשים לב למחשבות שסוחפות אותנו מחוץ לרגע הזה ומחוץ לזמן, ולהקשיב לרגשות ששועטים בקרבנו.

ילדים הם אלופים בלהיות ברגע הנוכחי. כשהם כועסים- אז הם לגמרי בתוך זה. כשהם מאושרים- אז הם שם ללא עוררין. כשהם בגינה הם מתעכבים על עלה שפוגשים בדרכם, משוטטים ללא תכנון וחיים את הרגע. זה די מדהים כמה כמבוגרים היכולת הזו לחיות את הרגע הולכת וחומקת לנו ומתכסה בדאגות, במטרות ובתחנות. רוב האנשים כל כך רגילים להסחף אחרי תכנונים עתידיים או חרטות על החמצות. לכן מדובר בתרגול מתמשך, של להפנות את תשומת הלב לכאן, ולעכשיו. אפשר ללמוד לחיות עם האפשרות שאולי החמצנו משהו חשוב, אבל לפחות לא נחמיץ את הרגע הזה שנמצא לנו ממש מתחת לאף.

אז בתשובה לסרנגה, ששואל "למה לא עכשיו?" אני עונה "למה לא? עכשיו!".

*בתמונה צילום היצירה של האמן שוקי זהבי, "לעצור את הזמן"

 

Comments are closed.